Etz Jaím en español (Introducción de Jaím Vital 30-35)

30. La explicación de esta idea es que los hijos de Israel se dividen en tres grupos. El primer grupo de ellos son la mayoría del pueblo. El segundo grupo son los que se dedican al estudio de los aspectos simples de la Torá. El tercer grupo son los poseedores de la sabiduría de la verdad.

31. Correspondiente a la sección del primer grupo, se dice: “Pues insensato es mi pueblo, no me conoce; hijos son, y no son inteligentes, ellos son una multitud sin entendimiento, pueblo que carece de sabiduría.” Y correspondiente a la sección de la Tercera Clase, son aquellos que se ocupan de los misterios de la Torá y sus secretos, llamados “hijos”, como se menciona en el Tikún 1, verso 2. Sobre ellos se dice: “Estos polluelos son maestros de la Mishná, estos hijos son maestros de la Kabalá.” Sin embargo, sobre ellos también se dice: “Hijos insensatos son, y no son inteligentes,” pues se ocupan de la sabiduría de la verdad según lo que surge en su limitada percepción y su débil comprensión, y no descienden a la profundidad del asunto para entenderlo en su verdad, como será explicado con la ayuda del cielo.

Y referente a la clase de los sabios en el entendimiento simple, aquellos que desprecian ocuparse de la sabiduría de la verdad, llamada el Árbol de la Vida y la vida eterna, y se ocupan en las historias simples en su literalidad, diciendo que en la Torá solo está lo literal, Hashem no lo permita, el nivel Peshat llamado el Árbol del Conocimiento del Bien y del Mal, se dice sobre ellos: “Ellos son sabios para hacer el mal, y hacer el bien no saben”, pues debido a que desprecian el Árbol de la Vida, el Santo, bendito sea Él, no los ayuda, y ellos alteran los simples entendimientos del Árbol del Conocimiento del Bien y del Mal, y lo convierten en mal, contaminando lo puro, prohibiendo lo permitido, invalidando lo correcto, y surgen muchas fallas de sus manos, desgraciadamente.

Después de que el profeta los resumió de manera breve, vuelve a explicarlos detalladamente, y respecto a la Primera Clase, dice:

“Vi la tierra, y he aquí que estaba vacía”; estos son los hombres del pueblo, llamados por el nombre de la tierra, pues de allí fue tallada su alma, como está escrito: “Y el espíritu de la bestia que desciende es hacia abajo, desde la tierra, es el espíritu de la bestia que ellos tienen”, Como está escrito: “Y produjo la tierra seres vivientes según su especie”. Pues además de que el cuerpo está tallado del polvo de la tierra, también su alma está tallada de la tierra según su especie, y se llama alma viviente, en general, tanto la bestia como los animales. Así también se explica en este verso en el Midrash Hanéelam, en manuscrito, como se menciona allí.

Y siendo tallados de la tierra, todas sus ocupaciones son en la colonización de la tierra, en negociaciones, en plantación y siembra, y en edificaciones, cosas que no tienen beneficio excepto para el cuerpo, y abandonan la vida eterna, que es la Torá, como está escrito: “Si no fuera por mi pacto día y noche, las leyes del cielo y la tierra no habría establecido”, y ellos devuelven al mundo al vacío y la desolación. Por esta razón se les llama insensatos en el verso: “Pues insensato es mi pueblo, no me conocen”, porque no hay mayor insensatez que esta, de mantener su cuerpo y destruir su alma. Y todo esto les ocurrió porque no me conocieron y no se ocuparon de la Torá, llamada el Árbol de la Vida, para vivir a través de ella en la vida del mundo venidero.

Y referente a la Segunda Clase, son, en general, los sabios que se ocupan de la Torá del Santo, bendito sea Él, cuya alma está tallada de los cielos y no de la tierra. Sin embargo, sobre ellos se dice: “miré hacia los cielos, y no hay luz para ellos”, pues aunque sus almas están talladas de los cielos, no tienen luz en su Torá, como se menciona arriba en nombre de nuestros sabios sobre el verso: “Él me ha puesto en la oscuridad”, esto es el Talmud Babilónico en un sentido meramente literal. La sabiduría del Libro del Zóhar es la que los ilumina y explica las cosas dichas en el Talmud en estos atavíos que son considerados materiales, sobre los cuales está escrito “y la Torá es luz”. Esto es el significado de: “miré hacia los cielos, y no hay luz para ellos”.

32. Y sobre esto profetizó el profeta Isaías en sus consolaciones, cuando dijo: “Y guiaré a los ciegos por un camino que no conocen”. Porque la Torá en su interpretación literal se conoce por medio de un número específico, como dijo Rabí Ishmael: “Con trece métodos se interpreta la Torá”. Sin embargo, los treinta y dos senderos de la sabiduría con los cuales se creó el mundo, mencionados al comienzo del Séfer Yetzirá, no son conocidos.

Estos treinta y dos senderos de la sabiduría de la verdad están ocultos dentro de los trece métodos de la interpretación literal, y en conjunto suman treinta y dos. Y como se dijo arriba en nombre del Zóhar Jadash, en la parashá Pinjás, página 234b:

“Y los sabios de la Mishná y los amoraím, todo su Talmud está ordenado sobre los secretos de la Torá”.

Y sin duda, aquellos que se ocupan solo del Talmud babilónico palpan como ciegos el muro de los vestidos de la Torá, y no tienen ojos que vean los secretos de la Torá que están ocultos en él. Porque no fue según su voluntad que los sabios en el Talmud dictaminan lo impuro, puro, prohibido, permitido, válido e inválido, sino que es desde la profundidad de la Torá, como es conocido por los conocedores del favor divino.

Y como se les llamó en otro lugar a aquellos que expliqué anteriormente, “sus ojos están cerrados”. Esto es lo que se dice sobre ellos, “¿Quién está ciego sino mi siervo?”. La intención es limitar y excluir a los sabios de la verdad, llamados “hijos, maestros de la Kabalá”, como se explicó anteriormente.

Pero aquellos que se ocupan solo de la Mishná, sin mirar sus secretos y según su entendimiento ellos dictaminan las leyes, si es prohibido o permitido, como se mencionó anteriormente, estos son realmente ciegos. Y esto es lo que se dice con respecto a ellos: “¿Quién está ciego sino mi siervo?” porque aquel que se ocupa del simple sentido literal se llama “siervo”, como se explicó anteriormente. Y sobre ellos profetizó Isaías en el futuro que merecerán caminar por un camino que no conocen, que es el camino de la sabiduría verdadera que en este mundo se les da poder a los querubines y a la espada para custodiar el camino de la vida, para que los secretos de la Torá no sean comprendidos sino por aquellos que son dignos de ello, como se menciona en la parashá Nasó del Zóhar Jadash, página 123a, que dice:

“Y hay otros vigilantes, como serpientes, escorpiones y ángeles destructores, que evitan que aquellos que no son dignos de ascender a ellos, pues todos deben ascender al nivel de los secretos de la Torá. Y cuántos consejeros confunden sus pensamientos, etc.”

33. Y esto explica la expresión del verso: “Aún pondré tinieblas delante de ellos y luz”, es como si dijera “porque el Talmud Babilónico, que es ‘tinieblas’ que narran el sentido literal en este mundo temporal, lo pongo delante de ellos con luz para que puedan ver desde dentro los secretos ocultos de la Torá que es llamado: ‘… la Torá es luz’”.

También todas las dificultades que están en el Talmud, sobre las cuales se enseña en la Braita y se pregunta: “¿Por qué esta omisión y por qué esta inversión?” Y lo que se enseña en la expresión “y así se ha establecido”. Todas estas parecen en nuestra vista como torceduras, pero volverán al plano original y verán cómo la formulación fue necesaria en este lenguaje, el que carece y se tuerce debido a las alusiones de los secretos de la Torá que están ocultos y se insinúan en él.

34. Y que nadie diga: “Entonces estoy exento de estudiar ahorita y permitido de ocuparme en esta sabiduría hasta el Mundo Venidero, pues en este mundo no tengo la fuerza para entenderlos”. Porque, por eso dice el versículo: “Estos preceptos observarás y los cumplirás”, el Arizal dijo, “Los haré y no los dejaré”.

No está escrito que “ya los ha hecho”, como fue para Rabí Akiva y sus compañeros, como se menciona sobre él, que se sentaba y examinaba minuciosamente cada detalle y cada pequeño matiz de las leyes. Así que no es una palabra vacía, y si es vacío para ti y no estás interesado en saber que está en tu mano y en tu elección, he aquí que Rabí Akiva alcanzó en este mundo los secretos de estas palabras aparentemente simples, y es así, tal como se menciona en la Mishná:

“Desde la muerte de Rabí Akiva, se ha desvanecido el honor de la Torá”

Los comentaristas explican que se debió a que él sabía cómo responder y enseñar. Por lo tanto, cada detalle y cada pequeño matiz genera montones de leyes, y esto es el honor, el esplendor y la belleza de la Torá.

Según mi interpretación de la Mishná, Rabí Yehoshúa ben Levi dijo: “cada día una voz celestial sale del Monte Horeb, hace una proclamación y dice: ‘¡Ay de la humanidad por su desprecio hacia la Torá¡’” Porque, sin duda, cuando ellos se ocupan solo de su interpretación literal y de sus historias desde esa perspectiva, la Torá se viste con ropas de viuda y se cubre con un saco.

Entonces, todas las naciones dicen a Israel: “¿Qué diferencia hay entre tu amado y otro amado? ¿Qué diferencia hay entre tu Torá y nuestra Torá? ¿Acaso tu Torá no está llena de historias vanas del mundo?” No hay mayor desprecio para la Torá que esto. Por lo tanto, ¡Ay de la humanidad por su desprecio hacia la Torá¡ Ellos no se ocupan de la sabiduría de la Kabalá, que es la que da honor a la Torá, y prolongan el exilio y todas las calamidades que se avecinan en el mundo, como se mencionó anteriormente en nuestra introducción.

35. Y esto mismo es la voz celestial que proclama cada día y está insinuado en el versículo que dice: “Una voz que declara: Clama”. Hay algo similar escrito en el Zóhar, en la parashá Behaalotjá, página 152a que dice:

“Rabí Shimón dice: ¡Ay del hombre que dice que la Torá vino para relatar historias, de manera simple y clara, y cuentos simplistas …”

“Además, este aspecto de la Torá es simplemente su vestimenta y quien piensa que esa vestimenta es la Torá misma y no otra cosa, que exhale su último suspiro y que no tenga parte en el Mundo Venidero. Por eso, David dijo: ‘Abre mis ojos, para que pueda contemplar las maravillas de Tu Torá’; Mirar lo que hay debajo de esa vestimenta de la Torá… Los ignorantes sólo miran ese vestido, que es la historia de la Torá.”

Los necios del mundo solo miran esa vestimenta, que es la historia de la Torá, y nada más, etc.

Hay otra expresión similar en la misma parashá, solo que en la página 149b, y así se dijo:

“Quien diga que esta historia de la Torá se menciona simplemente para relatar sólo esa historia, que muera, porque entonces no es la Torá suprema, la Torá de verdad. Pero, sin duda, la Torá sagrada, la más elevada, etc.”

ל. וביאור הענין הוא כי הנה עם בני ישראל נחלקים לג’ כתות. כת א’ מהם הם ע”ה המון העם. כת ב’ הם הת”ח העוסקים בפשטי התורה. כת ג’ והיא בעלי חכמת האמת.

לא. והנה כנגד כת א’ אמר כי אויל עמי אותי לא ידע ירצה הם המון העם הנקראים עם סתם וכנגד כת הג’ הם העוסקים ברזי התורה וסודותיה הנקראים בנים כנזכר בתיקון ד”א ע”ב וז”ל אפרוחים אילין מארי משנה בנים אילין מרי קבלה ועליהם אמר בנים סכלים המה ולא נבונים כי הם עוסקים בחכמת האמת כפי העולה בדעתם הקצרה ובעיונם החלש ואינם יורדים לעומק הענין להבינו על האמיתותו כמ”ש בע”ה וכנגד כת חכמי הפשט אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת הנקרא עץ החיים וחיי עולם ועוסקים בסיפורים הפשטים בפשוטן בלבד ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח”ו אשר הוא נקרא עץ הדעת טוב ורע כנ”ל עליהם אמרו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו כי בסבת היותם מואסים בעץ החיים אין הקב”ה עוזר אותם והם שונים בפשטי עץ הדעת טוב ורע ומהפכים אותו לרע ומטמאים את הטהור ואוסרים את המותר ופוסלים את הכשר ותקלות רבות יוצאות מתחת ידיהם בעו”ה ואחר שכלל אותם הנביא בדרך קצרה חוזר לבארם דרך פרט וכנגד הכת הא’ אמר ראיתי את הארץ והנה תהו הם ע”ה אשר נקראים ע”ש הארץ כי משם נפשם חוצבה כמש”ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה מן הארץ היא רוח הבהמית אשר להם כמש”ה ותוצא הארץ נפש חיה למינה כי מלבד היות הגוף נחצב עפר מן האדמה גם נפשם חוצבה מן הארץ למינה ממש ונקרא נפש חיה כי בכלל חיה בהמה וכן נדרש בפ’ זה במדרש הנעלם בכת”י ע”ש ולהיותם נחצבים מן הארץ כל עסקם הוא בישוב הארץ במשא ומתן בנטיעה ובזריעה ובבנינים דברים שאין בהם תועלת רק אל הגוף ומניחים חיי עולם היא התורה כמש”ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ומחזירים העולם לתהו ובהו אשר לסיבה זאת קראם למעלה אוילים באומרו כי אויל עמי כי אין לך אולת גדולה מזו לקיים את גופם ולהחריב נשמתם וכ”ז גרם להם כי אותי לא ידעו ולא נתעסקו בתורה הנקרא עץ החיים לחיותם דרך חיי עה”ב. וכנגד הכת הב’ הם הת”ח העוסקים בתורת ה’ אשר נפשם חצובה מן השמים ולא מן הארץ אמר ואל השמים ואין אורם כי גם שנפשם חצובה מן השמים אין להם אור בתורתם כמ”ש למעלה בשם רז”ל על פסוק במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. וחכמת ספר הזהר היא המאירה אותם ומבארת הדברים הנאמרים בתלמוד במלבושים כאלו הם חשובים גשמיים אשר עליהם נאמר ותורה אור. וז”ש ואל השמים ואין אורם.



























לב. וע”ז נתנבא ישעיה הנביא בנחמותיו ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו’ כי התורה הפשטיית נודעו במספרם וכמ”ש ר’ ישמעאל אומר בי”ג מדות התורה נדרשת וכו’ אמנם ל”ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם הנזכר בריש ס”י לא נודעו והנה אלו הל”ב נתיבות החכמת האמת נעלמים תוך י”ג מדות של הפשט וכללות כלם הם ל”ב א’ וכמ”ש למעלה בשם הזוהר בפ’ פנחס דף רמ”ד ע”ב (ח”ג רמד, ב) “ורבנן דמתני’ ואמוראי’ כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה”. ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורים קיר בלבושי התורה ואין להם עינים רואות ברזי התורה הנסתרים בו כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע ליודעי חן וכמו שקראם במ”א הא’ שביארי’ לעיל סתימין עיינין וכו’ וז”ש מי עור כי אם עבדי אבל הכוונה היא למעוטי ולאפוקי חכמי האמת הנקראים בנים אינון מרי קבלה כנ”ל אבל העוסקים במשנה לבדה בלתי הסתכלותם בסודותיה וכפי סודותיה יפסקו הדינים אם אסור ואם מותר כנ”ל הנה אלו עורים בודאי הם וז”ש מי עור כ”א עבדי כי העוסק בפשט נקרא עבד כנ”ל ועליהם נתנבא ישעיה לע”ל שיזכו ללכת בדרך לא ידעו הוא דרך חכמת האמת אשר בעוה”ז ניתן להט החרב והכרובים לשמור את דרך החיים שלא יובנו רזי התורה אלא לזוכים אליה כנזכר בפ’ נשא דקכ”ג ע”א (ח”ג קכג, א) וז”ל “ואית נטירין אחרנים כגון נחשים עקרבין ושרפין ונטרין ההוא טוב דלא ליעול תמן מאן דלא איהו ראוי למיעל דאל”ה כל חייביא הוו עאלין ברזא דאורייתא ובג”ד מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא וכמה מלאכי חבלה וכו’ מבלבלין מחשבותיה וכו’”.


















לג. וז”ש “עוד אשים מחשך לפניהם לאור”, כי התלמוד בבלי שהוא מחשך המספר בפשט העה”ז אשים לפניהם לאור ויסתכלו מתוכו רזין דאורייתא הגנוזים בו הנקרא ותורה אור. גם כל הקושיות שבתלמוד הנאמר עליהם תניא וה”ק חסורי מחסרא והכי קתני ותיק”ו כל אלו נראים בעינינו מעקשים יחזרו למישור ויראו איך הוכרח הלשון להאמר בלשון הזה החסר והמעוקש לסבת רמזי התורה הנסתרים ונרמזים בו.







לד. ואל יאמר אדם א”כ מעתה אני פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת עד לע”ל כי בעוה”ז אין כח ליודעם ולכן אמר הכתוב אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים וארז”ל אעשה אעזבם לא כתיב שכבר עשיתים לר’ עקיבא וחביריו וכמ”ש ז”ל על ר”ע שהיה יושב ודורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וא”כ לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מכם ואינכם חפצים לידע עם שהוא בידכם ובבחירתכם והרי ר”ע השיג בעוה”ז לסודות אלו והנה זהו הנכון כמ”ש במשנה משמת ר’ עקיבא בטל כבוד התורה ופי’ המפרשים שהיה יודע להשיב ולדרוש ע”כ קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וזהו כבוד התורה והדרה ויפיה וזה אצלי פי’ המשנה אריב”ל בכל יום ויום ב”ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובספוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד מה תורתכם מתורתינו הלא גם תורתכם ספורים בהבלי העולם אין עלבון תורה גדול מזה ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואינם עוסקים בחכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה כי הם מאריכים הגלות וכל הרעות המתרגשות לבא בעולם כנ”ל במאמר שהתחלנו בהקדמתינו זאת.















לה. וזה עצמו הוא ב”ק המכריז בכל יום ונרמז בפסוק קול אומר קרא ועל כיוצא בזה אמרו ג”כ בס”ה פ’ בהעלותך דקנ”ב ע”א וז”ל רש”א ווי לההוא ב”נ דאמר דהא אתא לאחזאה ספורי’ בעלמא ומילי דהדיוטי וכו’ ועוד האי מילה דאורייתא לבושא דאורייתא איהי ומאן דחשיב דההוא לבושה איהי אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי ובג”כ אמר דהע”ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך מה דתחות האי לבושא דאורייתא וכו’ טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא יתיר וכו’ עוד יש מ”א אחר כיוצא בזה בפרשה הנזכר עצמה דקמ”ט ע”ב וז”ל “ומ”ד דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספורא בלבד קאתי דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאה אורייתא קדשוט וכו’”.