Etz Jaim en español (Introducción de Jaím Vital, versos 1-6)

1. Dijo el joven de la ciudad, el humilde entre miles, Jaím Vital, hijo del gran rabino Yoséf Vital, de bendita memoria: Cuando tenía treinta años, mi fuerza se debilitó, me senté asombrado y mis pensamientos estaban confundidos. Porque la cosecha ha pasado, el verano ha terminado, y nosotros no hemos sido salvados.
   
   No ha habido cura para nuestra enfermedad, no hay bálsamo para nuestra carne, ni sanación para nuestra herida, por la destrucción de nuestro Beit HaMikdash, que fue destruido hace hoy mil quinientos cuatro años. ¡Ay de nosotros porque el día se ha ido, un día del Santo Bendito Sea, que es como mil años, y ya han pasado las sombras de la tarde, que son quinientos cuatro años más de la mitad del segundo día! Todos los extremos se han consumido y aún el hijo de David no ha venido.
   
   Y es conocido lo que dijeron nuestros sabios, de bendita memoria: “Toda generación en la que no se reconstruye el Beit HaMikdash en sus días, es como si se hubiera destruido en sus días”. Me propuse investigar y comprender por qué se ha prolongado tanto nuestro exilio y destierro. Y por qué no ha venido el hijo de Yishai.
   
   
2. Pero encontré angustia y aflicción en mi interior y mi corazón dolido. Por un dicho encontrado en el libro de los Tikunim, Tikún 30, página 77b, que dice:
   
   “Hemos aprendido lo siguiente: ‘Y el Rúaj de Elohim se movía’. ¿Qué es ‘el Rúaj’? Seguramente, en el momento en que la Shejiná desciende al exilio, este Rúaj sopla sobre aquellos que se ocupan de la Torá, porque la Shejiná se encuentra entre ellos. Y este Rúaj se convierte en una voz y dice así: ‘Aquellos que duermen en sus agujeros, con ojos cerrados y corazones insensibles, levántense y despierten ante la Shejiná que está entre ustedes, para que tengan un corazón sin necedad para conocerla, y ella está entre ustedes’.
   
   Y el secreto del asunto es: ‘Una voz dice: Proclama’. A ella se le dice: ‘Proclama ahora, ¿hay alguien a quien puedas acusar?’, y ella responde: ‘¿Qué proclamaré? Toda carne es hierba’. Todos son como bestias que comen hierba. ‘Y toda su bondad es como la flor del campo’. Toda bondad que hacen es para sí mismos. En ese momento, ‘Y recordó que ellos eran solo carne, un viento que pasa y no vuelve’, esto es el Rúaj del Mesías.
   
   ¡Ay de aquellos que causan que se vaya del mundo y no vuelva! Estos son los que se ocupan de la Torá meramente literal y no quieren esforzarse en la sabiduría de la Kabalá, y causan que se retire la fuente de sabiduría, que es la letra Yud, y quede la letra Bet sola. ¡Ay de ellos, que causan pobreza, espada, vergüenza, muerte y destrucción en el mundo!
   
   Y este Rúaj que se retira es el espíritu del Mesías, como se dice: ‘Y él es el espíritu de santidad’. Y él es el espíritu de sabiduría y entendimiento, el espíritu de consejo y poder, el espíritu de conocimiento y temor del Señor.
   
   El segundo dicho es: ‘Y dijo Elohim: Sea la luz’. Y por esto dijo el Santo Bendito Sea: ‘les he hecho jurar, hijas de Jerusalén, que no despierten ni levanten a mi amor hasta que quiera’. Este amor es sin recompensa, sin el propósito de recibir recompensa. El temor y el amor con el propósito de recibir recompensa es la esclava y no la amada. ‘Por tres cosas se estremece la tierra’. ‘Por un esclavo que se convierte en rey, y una esclava que hereda a su señora’.”
   
   
3. Y he aquí lo que se dijo al principio: “incluso todos aquellos que se ocupan de la Torá, toda bondad que hacen es para sí mismos”, etc., aunque su significado es claro, especialmente en nuestro tiempo, lamentablemente, cuando la Torá se ha convertido en una herramienta para obtener beneficios para algunos estudiosos de la Torá, cuyo estudio es con el propósito de recibir recompensas y beneficios adicionales. Además, al ser parte de los líderes de las yeshivot y jueces de los Sanedrines, su nombre y fama se extienden por toda la tierra, y sus acciones se asemejan a las de la generación de la dispersión que construyeron una torre con su cabeza en los cielos, y la principal razón de sus acciones es lo que dice más adelante la Escritura: “y hagámonos un nombre”.
   
   Como está escrito en el Zóhar, en la parashá Bereshit, página 25b: “Estas son las generaciones de los cielos y la tierra”. Hay cinco tipos en los Erev Rav, y a tres tipos se les llama “la secta de los valientes”, sobre los cuales se dice: “Estos son los valientes de la antigüedad, los hombres de renombre”. Y son del lado de aquellos de quienes se dice: “Vamos, construyamos una ciudad y una torre… y hagámonos un nombre”, son semejantes a los que en la construcción de sinagogas y casas de estudio colocan en ellas un Séfer Torá y una corona sobre su cabeza, pero sin amor a ella sino para hacerse un nombre.
   
   Y sobre esta secta dijeron en el Talmud: “Todo el que se ocupa de la Torá no por su propio bien, es mejor que su placenta se hubiera vuelto sobre su rostro y no hubiera salido al mundo”.
   
   
4. Sin embargo, estas personas muestran asombro y humildad, diciendo que todo su estudio de la Torá es “lishmá”. Pero he aquí, el gran sabio, el Tana Rabí Meir, de bendita memoria, testificó sobre ellos que no es así, al decir de manera general: “Todo el que se ocupa de la Torá ‘lishmá’, merece muchas cosas, etc., y se le revelan los secretos de la Torá, y se convierte en un río que no cesa” y sigue fluyendo, “y como una fuente que brota continuamente” sin necesidad de esforzarse y examinarla, y extraer gotas de agua de la Torá de la roca. Esto muestra que se ocupa de la Torá lishmá como se debe. ¿Y quién es la persona que no derramará lágrimas al ver esta Mishná al ver su propia carencia e inferioridad?
   
   
5. Sin embargo, aunque aparentemente se puede interpretar la frase del dicho de esta manera
   
   Nota: es posible que su intención sea criticar, como dijeron los Tosafot en Pesajim 50b, Eben Jen. Y en el manuscrito de Baal HaJasid que dice: “Es posible que se refiera a un ignorante y no a un talmid jajam etc..
   
   A pesar de esto, es muy, muy difícil decirlo, ¿acaso estamos tratando con tontos? No, estamos hablando en general de todos los estudiosos de la Torá, y la prueba de esto es que lo dice de manera general: “Y aun ‘todos’ aquellos que se ocupan de la Torá, toda bondad que hacen es para sí mismos”.
   
   Y no se puede decir que la palabra ‘todos’ es superflua y errónea, porque el versículo exige: ‘Y toda su bondad es como la flor del campo’, no dice ‘y su bondad’, sino ‘y toda su bondad’, para insinuar que todos los estudiosos de la Torá, que es llamada Torá de bondad en su lenguaje, son comparables en esa bondad a la flor del campo, porque lo hacen para sí mismos. Pero la explicación de la frase mencionada se entiende desde su final, cuando dice: “Y el temor y el amor con el propósito de recibir recompensa es la esclava, y por tres cosas tiembla la tierra”.
   
   
6. La idea se entiende con lo que está escrito en el Zóhar, en la parashá Bereshit, página 27b:
   
   “Y por eso dijo el Santo Bendito Sea: ‘No es bueno que el hombre esté solo; le haré una ayuda adecuada para él’. Esto es la Mishná, la mujer de ese joven, y ella es la sierva de la Shejiná. Y si los israelitas son meritorios, ella les ayuda en el exilio desde el lado de lo permitido, puro y kosher. Y si no, ella está en su contra desde el lado de lo impuro, inadecuado y prohibido, etc.
   
   Porque no puede haber unión antes de que la multitud mixta sea eliminada del mundo. Debido a ello Moisés fue sepultado fuera de Tierra Santa. Su entierro fue a manos de la Mishná y nadie sabe la ubicación de su tumba hasta el día de hoy. Su sepultura, proviene del poder la Mishná, que gobierna sobre la Reina, a quien se llama la Kabalá que recibió Moisés. Y así la Reina se aleja de su marido. Por eso dice: ‘Por tres cosas está se estremece la tierra, por un esclavo cuando llegue a ser rey’ alude al siervo específico. ‘Y una sierva, la Mishná… y un tonto cuando se sacia de carne, es decir, la multitud mixta’ llamados ‘pueblos tontos e imprudentes’”.

א. אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי, חיים ויטאל בן לא”א הרב יוסף וויטאל זלה”ה, בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו, לחרבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ות”ק וד’ שנים. אוי לנו כי פנה היום, יום אחד של הקב”ה שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב, שהם ת”ק וד’ שנים יותר מחצי היום הב’. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר אמרו רז”ל ‘כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו’. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן
ישי.






ב. ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר אחד הובא בספר התיקונים תיקון ל’ דף ע”ז ע”ב. וז”ל, תנינא כתב ורוח אלהי”ם מרחפת וגו’ מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא. כגון קרא נא היש עונך וגו’, והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירה דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי. ובההוא זמנא מ”כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו”ד מינה ואשתארת בי”ת יבשה, ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה”ק. ואיהו רוח חו”ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה’. פיקודא תנינא ויאמר אלהים יהי אור. ובגין דא אמר הקב”ה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כו’, דאיהו רחימו בלא פרס ולא על מנת לקבל פרס. ויראה ואהבה על מנת לקבל פרס איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו’. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, עכ”ל:








ג. והנה מ”ש בתחילת דבריו “ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו” וכו’, עם היות שפשטו מבואר, ובפרט בזמנינו זה בעו”ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות, וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות, ודייני סנהדראות, להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ, ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים, ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שאמר אחר כך הכתוב “ונעשה לנו שם”. ככתוב בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ”ה ע”ב, וז”ל על פסוק אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מינים יש בערב רב, ומן הג’ מינים מהם הוא הנקרא כת גבורים, דעלייהו אתמר “המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם”, ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון “הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו’ ונעשה לנו שם”, בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות, ושוין בהון ספר תורה ועטרה על רישיה, ולא לשמה אלא למעבד לון וכו’. והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא “כל העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם”:







ד. ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה, באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה: והנה החכם הגדול התנא רבי מאיר ע”ה העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות “כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו’, ומגלים לו רזי תורה, ונעשה כנהר שאינו פוסק” והולך, וכמעיין המתגבר מאליו, בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע. הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה. ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו:

ה. האמנם אע”פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה [הגהה – אפשר כוונתו על לקנטר כמ”ש התוס’ פסחים נ’ ע”ב אב”ן ח”ן. ובע”ח כת”י של החסיד בעל יוש”ה גרס אפשר לפרש כו’ על ע”ה ולא על ת”ח כו’]. עם כל זה דבר קשה מאד מאד לומר, וכי בשופטני עסקינן, ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה, והראיה על זה אומרו דרך כללות, ואפילו ‘כל’ אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי. ואין לומר דמלת ‘כל’ היא יתירה ומשבשתא, שהרי מקרא דורש ‘וכל חסדו כציץ השדה’, שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו, לרמוז כי כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה, הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה, משום דלגרמייהו עבדי. אבל ביאור לשון הנז”ל יובן ראשיתו מאחריתו, באומרו “ויראה ואהבה על מנת לקב”פ, איהי שפחה, ותחת שלש רגזה ארץ”:

ו. והענין יובן במ”ש בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ”ז ע”ב. ובג”ד אמר קב”ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה, איתתא דההוא נער ואיהו שפחה דשכינתא, ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר, ואי לא איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור וכו’, דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מן עלמא, ובג”ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא, וקבורתא דיליה איהי משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעלה, ובג”ד תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך דא עבדה ידיעה, ושפחה דא משנה, ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב: