יא. כל הח”י ברכות שיש מן ענט”י עד סוף ברכת התורה — כולן חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אע”פ שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם. אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה — צריך לברכן בכל יום כולן אע”פ שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו. חוץ מברכת “שעשה לי כל צרכי” ביום ט’ באב ויום הכיפורים שאז כל העולם יחפים. וגם חוץ מברכת ענט”י ומברכת אשר יצר ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם:

11. Todas las dieciocho bendiciones que hay entre el lavado de manos y la bendición por la Torá, todas son obligación del ser humano considerarlas y bendecirlas cada día, aunque no se comprometan con ellas, pues todas son alusiones maravillosas a las luces superiores que no deben ser descartadas, incluso si la persona no durmió de noche, o si no se quitó el turbante, la túnica o su ropa, zapatos o cosas similares, debemos bendecirlas todas, todos los días, aunque no nos comprometamos con ellas de acuerdo con la costumbre del mundo en el que nos rectificamos. Esto es así con todas esas dieciocho bendiciones excepto la de “suplió mis necesidades” que en el nueve de Av y en Yom Kipur, porque esos días todo mundo no usa zapatos, tampoco con la bendición del “netilat Yadáim” y la de “asher Yatzar”, si no nos comprometemos con estas dos bendiciones no deberíamos recitarlas.

יב. גם בענין הי”ח ברכות הנזכרות אשר נהגו העולם לסדרם בבהכ”נ וכל העם משיבין “אמן” אחריהם, ויש מפקפקין ומגמגמין בדבר זה לומר שכיון שענו השומעין “אמן” אחר האיש הראשון שבירך אותם כבר יצאו כולם י”ח ואסור להם לחזור ולברכן — וראיתי את מורי ז”ל שהוא לא היה מסדרם בביה”כ אלא בביתו בקומו ממיטתו כפי סדר הנזכר בגמרא אבל כשהיה איזה אדם מברך ומסדר הברכות בביה”כ היה עונה אחריהם “אמן”, ואפילו אם היה באמצע הזמירות היה מפסיק לענות אחריהם “אמן” אף אם היו המברכים רבים.

12. También con respecto a las dieciocho bendiciones mencionadas, y que el mundo solía disponer en la sinagoga para que el pueblo respondiera amén después de ellas, había quienes dudaban y tartamudeaban respecto a esto, decían que como el que escuchó respondió “amén” inmediatamente después del que hizo la bendición, ya habían pasado las dieciocho y por lo tanto no se permitía volver a bendecir. Yo ví a mi maestro, de bendita memoria, que él no las recitaba en la sinagoga, sino que las decía en su casa, cuando se levantaba de su cama, de acuerdo al orden mencionado en la Guemará, sin embargo, cuando había alguien bendiciendo en la sinagoga estas bendiciones, el respondía “amén” después de ellos, aunque estuviera a la mitad de las Zemirot hacía una pausa para responderles “amén”, sin importar que fueran muchos los que estaban reunidos bendiciendo.

הגהה. אמר שמואל ולענין דינא כיון שהוא אינו מתכוון לצאת י״ח בברכות חבירו יכול לברך לעצמו.

Nota: Shmuel dice, y para asuntos de juicio, como no tiene la intención de salir, con las dieciocho bendiciones de su amigo puede bendecirse a sí mismo.

יג. גם הי”ח ברכות שיש מברכת ענט”י עד סוף ברכת התורה הנה הם כדוגמת הי”ח אזכרות שיש באותם הפסוקים של “יהי כבוד ד’ לעולם כו’” וכנגד הח”י אזכרות שיש בשירת הים. ושם ביארנו סודם ע”ש (שהם בז”א דעשיה):

13. También, las dieciocho bendiciones que hay entre la del lavado de manos y la bendición por la Torá, mira que son paralelas a los versos de “sea el esplendor de HaShem por siempre etc.” Y paralelas a las dieciocho mencionadas en el canto del mar. Allá explicaremos el secreto, mira ahí. (que está en Ze’ir Anpin de Asiá)

יפנה ויטול ידיו

Vacía y levanta las manos

יד. ונבאר תחילה דרך כללות ענין ב’ הברכות הראשונות של “יפנה ויטול ידיו”, וזה עניינם:    דע כי שתי המעשים האלו הם בסוד תיקון עולם העשיה, וזה עניינם. יפנ”ה ויעשה צרכיו. הכוונה בזה הוא דע יש באדם העליון ב’ בחינות שערות; אם שערות הראש ואם שערות דיקנא. והנה שערות הזקן דז”א הם תקיפין ודינין קשים מאוד, שהיותם משתלשלים ויורדין למטה נעשה מהם המותרות שהם סוד הקליפות .ואמנם שערות דיקנא דאריך אנפין הם רחמים, יען כי הם לבנים, ולכן הם כופין את הדינין. אבל בז”א הם שערות חזקים מאד, יען כי הם שחורים והם דינין תקיפין. וזהו הטעם כי בנוקבא דזעיר אנפין לא יש בה בחינת זקן לפי שדינין שבדיקנא הם חזקים מאד, ואם הנקבה (שהיא האחרונה שבכולן הסמוכה אל הקליפות) היתה לה זקן היה אל החיצונים אחיזה גדולה בה והיו הדינין מתרבים לאין קץ.

14. Explicaremos primero el método de las reglas con respecto a las dos primeras bendiciones de “vacía y levanta las manos”, y estos son sus asuntos: sabe que estas dos acciones son el secreto de la rectificación del mundo de Asiá, esta es la idea, “Yipané[i]” y hacer sus necesidades, lo que quiere decir es que, sabes que en el Adám superior hay dos niveles de cabellos, ellos son los de la cabeza y los de “dikná[ii]”. Mira que los cabellos de la barba de Ze’ir Anpin son fuertes y son juicios muy difíciles, porque cuelgan y bajan, haciendo posible que sean el secreto de las Klipot. Y ciertamente los cabellos de la barba de Aríj Anpin son misericordia, en el tema de que son blancos y por lo tanto oprimen a los juicios, pero en Ze’ir Anpin, los cabellos de su barba son muy fuertes, en el sentido de que son negros, por lo tanto, sus juicios son fuertes. Esta es la razón por la que en la Nukvá de Ze’ir Anpin no hay el nivel de barba, según el hecho de que los juicios de su “Dikná” son muy fuertes, si la Nukvá (que es la ultima de todas las que están del lado de las Klipot) tuviera barba, los Jitzoním tendrían un dominio enorme sobre ella y los juicios se multiplicarían sin fin.

טו. והנה מסוף הדיקנא יצא ממותרות בחי’ הקליפות. ומקום יציאת המותר הזה הוא נקב האחור העומד בין נצח והוד תרי ירכין בבחינה החיצונית שבהם בסוף אדם דעשיה אשר שם סמוך לו הוא מקום הקליפות. וזהו סוד יפנה. אבל שערות הראש אינם כ”כ קשים ולכן הם נמצאים גם בראש הנקבה. ועל כן אין נמשכים מותרות קליפה כמו אותם שבזקן, ואמנם יוצאים מהם מותרות דינין תקיפין מאד, אבל לא קליפות. ועיקר מוצאם הוא דרך היסוד אשר שם הוא המעבר הב’ הדוחה מותרות המים דרך פנים ולא דרך אחור. ואלו הב’ מיני מוצאות הם גדולים וקטנים אשר באדם העליון דעשיה. והרי ביארנו ענין יפנה האדם בבקר וכל זה הוא בעשיה (כנזכר בזוהר פרשת במדבר), כי כנגד זה הוא תיקון סדר הקרבנות שאנו אומרים בתפלה ונודע שהם בעשיה. וגם זה יתבאר אצלנו לקמן היטב מאד ע”ש:

15. Y mira que al final de la dikná están los residuos que salen del nivel de las Klipot. El lugar de la salida de estos residuos es el pequeño orifico trasero que se interpone entre Nétzaj y Hod, que son las dos piernas[iii] en el nivel de los Jitzoním que son y están al final del Adám de Asiá, es el lugar de las Klipot y están junto a él, ese es el secreto de “Yipané/vaciar”. Sin embargo, los cabellos de la cabeza no son tan duros, esa es la razón por la que la Nukvá también tiene cabellos en la cabeza, por lo tanto, no atraen tantos residuos como lo hacen los cabellos de la barba. Es verdad que de los cabellos de la cabeza salen juicios muy fuertes, sin embargo, no son Klipot. El principal origen es por medio del Yesod, que es donde se encuentra el segundo camino que desecha los residuos líquidos, está enfrente y no atrás, estos dos tipos de salidas son grandes y pequeños que están en el Adám superior de Asiá. Entonces, hemos explicado con respecto a que el hombre debe vaciarse en la mañana y que todo esto está en el mundo de Asiá (como se menciona en el Zóhar porción Bamidbar) y paralelo a ello está la rectificación del orden de los sacrificios que decimos en el rezo, sabemos que están en Asiá. Esto se explica muy bien ahí.

טז. ואמנם ענין יטול האדם הוא באופן אחר. כי כמו שיש שערות באדם העליון דעשיה (שהם בחינת הדינין הקשים כנזכר) — גם מלבד זה יש באדם עצמו סוד חמש מיני גבורות שהם פ”ה וחוט”ם וזרו”ע וי”ד ואצבעו”ת (כמבואר אצלנו באידרת נשא). והנה שערות הזקן הם סביב החוטם וסביב הפה וסביב הזרוע וכו’. אמנם אלו עצמם הנז’ הם נמשכים ומתפשטין עד סיום האצבעות ומשם יונקים החיצונים — כי כל גבורות האלו הם מתפשטין דרך הזרוע אל סיום האצבעות — ולכן יש ה’ אצבעות ביד ימין כנגד ה’ אותיות מנצפ”ך שהם ה’ גבורות הנזכרות, אשר סיום התפשטותם הוא באצבעות. וכבר ידעת כי הם אותיות כפולות ולכן הם ג”כ ה’ גבורות אחרות ביד שמאל בה’ אצבעותיו השמאלי.

16. Ciertamente, con respecto a “levantar” del hombre es de otra manera. Porque, así como hay cabellos en el hombre superior de Asiá (que son en niveles de juicios fuertes, como se mencionó) también hay en el hombre mismo, aparte de estos, el secreto de cinco tipos de Gevurot, que son: la boca, la nariz, el brazo, la mano y los dedos (como lo explicamos en Idrat Nasó), mira que los cabellos de la dikná rodean la nariz y la boca, también al brazo, etc., y ciertamente también se estiran y se extienden hasta la punta de los dedos, desde ahí se amamantan los Jitzoním, porque todas estas Gevurot se extienden por el brazo hasta la punta de los dedos. Por lo tanto, hay cinco dedos en la mano derecha, paralelos a las cinco letras finales “Mem-Nun-Tzádik-Pey-Kaf” que son las cinco Gevurot mencionadas, el final de la extensión de estas cinco Gevurot son los dedos. Ya se te ha hecho saber que estas letras son dobles, por eso hay otras cinco Gevurot del lado izquierdo, representadas en los dedos de la mano izquierda.

יז. ואמנם כל זה הוא בז”א לפי ששם אפילו בחסד שלו יש סיגים כנודע כי גם מן הכסף יוצאים סיגים וכן מן המים (שהם בחסד) יש בהם עכירות ושמרים כנודע. וכן על דרך זה יש ברגלים ממש בה’ אצבעותיו הימנים וה’ השמאלים. ולכן לא תמצא אבר שיתגלו בו מציאות כל העשר אלא בידים וברגלים לפי ששם הוא סיום השתלשלות הדינין. וזהו הטעם יטול ידיו בבקר אף אם לא עשה צרכיו, וזה לסיבת כדי להעביר מהם הזוהמא, כי כל זה הוא בסוד העשיה אשר שם הוא סיום התפשטות הדינין ויציאת המותרות.

17. Ciertamente, todo esto es en Ze’ir Anpin, según el hecho de que aún en Jésed hay escorias, como se sabe, pues también de “la plata salen escorias[iv]”, así como en el agua (que es Jésed) hay turbidez y levaduras, como se sabe. De esta manera, en los pies hay verdaderamente cinco dedos derechos y cinco izquierdos. Por lo tanto, no encontramos un miembro del cuerpo en el que se revelen las diez realidades excepto las manos y pies, según los cuales son el fin de la sucesión de los juicios. Esta es la razón por la que se lavan las manos por la mañana, y aunque no haya hecho sus necesidades, se hace para quitarles la inmundicia. Todo esto es porque está en el mundo de Asiá donde justamente está el final de la expansión de los juicios y la salida de los residuos.

יח. ואמנם אף אם ביארנו כי יטול ידיו הוא בסוד עולם העשיה — הנה הוא בו בבחינת היצירה אשר [בה], רוצה לומר בז”א אשר בעשיה, והבן זה, ואל תתמה אם תמצא במקום אחר שהוא ביצירה.

18. Y en verdad, incluso si explicamos que “lava sus manos” es en el secreto del mundo de Asiá, mira que él está en el en el nivel de Yetzirá en ella, es decir, Ze’ir Anpin está en Asiá, compréndelo bien y no te sorprenderás si encuentras en otro lugar que, es en Yetzirá.

יט. והנה כבר ידעת כי יש ראשון לטומאה ויש שני ושלישי ורביעי. והנה הם מלמטה למעלה. כיצד :הראשון הוא בעשיה, כי הקליפות אשר שם נקרא ‘ראשון .‘והקליפה שביצירה נקרא ‘שני’. ולכן החולין הם ביצירה והידים הם שניות (ושלישי עושה שלישי בחולין) [ושני עושה שלישי בתרומה .והתרומה הוא בבריאה, והקליפה אשר שם סביב לבריאה נקראת ‘שלישי’ ומטמא את התרומה שהיא בבריאה .והרביעי הוא פוסל בקדשים כנגד הקליפה שבאצילות המטמא את הקדשים שהוא אצילות הנקרא קדשים .ואמנם המת הנקרא אבי אבות הטומאה אינו בכלל אלו הארבעה ויתבאר במקומו. וגם עיין בשער המצות בפרשת עקב בענין נטילת ידים של המזון כי שם נתבאר ענין זה היטב.

19. Y mira que ya sabías que un “primero” para la impureza[v] y un “segundo”, “tercero” y “cuarto”. Son los siguientes de abajo hacia arriba: el primero está en Asiá, porque las Klipot que están ahí son llamadas “primeras”; la klipá que está en Yetzirá es llamada “segunda”, por lo tanto, las impurezas que están en Yetzirá y las manos son llamadas “segundas (un tercero inmundo hace a un tercero en inmundicia y un segundo inmundo hace al tercero en ofrenda de terumá[vi]); la Terumá es en Beriá y la Klipá que está ahí, alrededor de Beriá, se llama “tercera” y contamina la Terumá que está en Beriá; la cuarta impureza descalifica a las cosas santas, paralela a la klipá en Atzilut y que contamina a las cosas santas, refiriéndose al mundo de Atzilut quien es llamado “santos”. Ciertamente la muerte es llamada “padre de los padres de la impureza”, pero no es ninguno de los cuatro mencionados anteriormente, eso se explica en su lugar. También puedes mirar en “el portón de los mandamientos”, en la porción Ekev, con respecto al “lavado de manos en birkat hamazón”, ahí se explica bien este tema.

נטילת ידים שחרית
Lavado de manos en la mañana

כ. ועתה נבאר סדר נטילת ידים של שחרית.    הנה בתחילה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית, ואח”כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, ואח”כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית. הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב’ וג’ באופן שתרחוץ כל יד ויד ג’ פעמים. ולא תרחצם יחד ג’ פעמים כל יד אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב’ בסרוגין, כי ע”י כן רוח הטומאה הנקראת שיבת”א (חולין ק”ו ע”ב ושבת ק”ט ע”א) בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם ואם לאו אינה נעתקת. וכן נמצא בזוהר בכ”י:

20. Ahora se explicará el orden del lavado de manos en la mañana, primero se toma la vasija de agua con la mano derecha y se la pasa a la mano izquierda, después derrama agua con la mano izquierda sobre su mano derecha, luego se toma la vasija con la mano derecha y se derrama agua sobre la mano izquierda, esto se repite tres veces, de tal manera que cada mano se haya lavado tres veces, no se debe lavar primero una mano tres veces y luego tres veces la otra, sino alternado, primero una mano y luego la otra, otra vez la primer mano y luego la otra, así hasta completar las tres y tres. Esto porque el espíritu de impureza llamado “Shivtá[vii], la hija de un rey” (Jullin 106b y Shabat 109a) se protege y brinca de un lado al otro hasta que se despega completamente de ahí, si no se hace el proceso de manera alternada no se separará. También lo puedes encontrar en varias partes del Zóhar.

---

[i] Se refiere a la primer palaba de la frase a estudiar, significa “vaciar” y se refiere a “vaciar” tu cuerpo en el sanitario.

[ii] Se refiere a la barba y a sus 13 correcciones

[iii] En hebreo, el termino se refiere a “dos que se inclinan” hace referencia a que Nétzaj y Hod son las dos que se inclinan en el momento de sentarse, por ejemplo.

[iv] Proverbios 26:23

[v] En hebreo esta impureza es “Tumá”

[vi] Referencia a lo que se discute por el Rambam en “halajot de nuestros padres con respecto a la impureza capitulo 5” donde se habla de la impureza en los alimentos y justamente explica que la segunda cosa impura convierte a la tercera en ofrenda de terumá

[vii] No se pronuncia, el nombre hace referencia a la esencia del espíritu, significa “la que regresa”